Language

מהנעשה ביקב – מלבק 2017

יעקב אוריה, יינן יקב פסגות

המלבק, או בשמו המקורי 'קוט' (Cot), הינו זן משמקורו בדרום מערב צרפת, אחד הזנים המותרים באפלסיון בורדו, משמש זן עיקרי באפלסיון 'קהור' ונמצא שהוא אחיו הגנטי של זן המרלו…

בעבר, העינב היה נפוץ יותר בבורדו מתפוצתו הנוכחית, אך הקרה הגדולה בבורדו בשנת 1956, גרמה לתמותת הרבה גפנים, והכורמים העדיפו לנטוע במקומם זנים קלים יותר לגידול(כמו מרלו) ולכן לא שיקמו את נטיעות הזן ותפוצתו הצטמצמה.

הרבה קודם לכן, בשנת 1868 הובא הזן לארגנטינה וניטע בתפוצה גדולה. היום זהו הזן העיקרי של ענבים לינות איכות אדומים הנטוע בארגנטינה. פופולריותו כה רבה עד שבבורדו החלו לקרוא לזן "מלבק" כפי שהוא מכונה במולדתו החדשה ועזבו את ה'קוט' המקורי.

אופי היין בשתי ארצות גידולו העיקריים שונה מעט. בקהור היין דחוס וכהה, ואם העינב ייבצר בהבשלה לא מלאה היין יהיה עפיץ, גס ועשבוני. בארגנטינה הוא נטוע במגוון רחב של טרוארים ולכן ניתן למצוא יינות במנעד מהקליל ופירותי, עד ליינות דחוסים ועוצמתיים. ובישראל? אצלינו זהו זן חדש. וכמו כל זן אנו לומדים היכן לגדל אותו, כיצד לגדל אותו וכיצד לעבוד איתו בהמשך ביקב. בשלב זה קשה לאפיין את היין היוצא ממנו באופן מובהק.

ביקב פסגות קלטנו באופן ניסיוני חלקים מכרם יצהר של הכורם אריאל בן שטרית. בבציר 2017 קלטנו את הכרם באופן מלא, כולל חלקת המלבק שבו. התוכנית היתה להשתמש במלבק כמרכיב באדום (EDOM), בלנד זני הבורדו של היקב. הגידול היה לא פשוט. נדרשה טיפול ירוק אינטנסיבי כדי לאפשר צימוח נאות, לאחר מכן האשכולות היו גם מרובים, גם גדולים, וגם בעלי גרגר גדול יחסית. הרבה דילול עשינו עד שקיבלנו יחס נאות (להערכתנו) בין עלווה ופרי. הענבים נבצרו בבריקס ידידותי למשתמש (ליין 14.0% אלכוהול), הותססו בנפרד, נסחטו בנפרד, ונשמרו לאחר כבוד בנפרד, מחכים ליומם הגדול להצטרף לבלנד האדום. אכן תכנון ראוי, אך היין דיבר בשפה שונה. ואם רוצים יין טוב, כדאי להקשיב ליינות כשהם מדברים.

בארצות חמות, בדרך הכלל הגפן בקיץ תחת תעוקת חום ולכן אינם מבטאים את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם כזן. ולכן ככל שנדרים, נמצא שהפתרון לאיזון יינות יבוא לרוב מבלנד של זנים ולא של זנים יחידניים. אלא שהמלבק שלנו דיבר בשפה צלולה וייחודית משל עצמו. היה בו משהו שלם וללא חורים. השפה אינה שפת קהור, ומאחר ובארגנטינה המלבק מתבטא במנעד רחב של מאפיינים, קשה גם לומר שהוא מדבר בשפת המלבק הארגטינאי. ומאחר והוא חדש בישראל, גם ממש לא ידוע עדיין אם זו שפת המלבק המקומי. אך הוא מדבר בחן, במורכבות, ובמשרע של טעמים וצבעים. אז הקשבנו ליין. בסופו של דבר הוא לא נכנס לבלנד אדום. הוא נכנס לחביות צרפתיות של 300 ליטר בנות שנה, והחלטנו לראות מה יילד יום. לאחר שעברו כמה חודשים, חשבתי שנכון להוציאו לבקבוק. הייחודיות שלו באה לביטוי מלא אך נראה היה לי שיישון נוסף יחזק אותו אמנם כיין באופן כללי, אך עלול לעמעם את שפתו הייחודית והאלגנטית. אז אחרי ארבע חודשים בלבד בחביות, היין בוקבוק.

בשלב זה איני מנסה כעת למצוא לו נקודות ייחוס, אלא עוקב אחרי התפתחותו. בטעימה ראשונה הוא פירותי ביותר, עם שילוב ייחודי של פרי אדום וסגול ועם חומציות בריאה ומשמחת. מצאתי גם שלאחר שבקבוק נשאר פתוח למשך יומיים (נכון למועד כתיבת שורות אלה), האופי הפירותי נרגע, ורובד סמוי של טאנין קטיפתי צף ועולה. לכאורה הדבר מעיד על פוטנציאל השתבחות לטווח הבינוני, אך רק לכאורה. כי זהו יין ראשון לסוגו ביקב ועדיין מסע הגילוי הוא רק בתחילתו. התוכנית היא לגדל באופן דומה את המלבק לבציר 2018, ואם האופי והיופי שלו יתבררו כעקביים ולא כמופע חד פעמי, היין יעבור לסדרה של יינות היקב הזניים וייצא באופן קבוע. בע"ה.

יעקב אוריה – יינן יקב פסגות
15.5.2018

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן