Language

על ייחודיות, זהות ותקשורת

פיק 2014

כשהגעתי לפסגות, הציגו בפניי את האדום כיין הדגל של היקב ואם תמיד חשבתי שיין הדגל יהיה תמיד היקר ביותר, הרי שבפסגות הוא לא. משבצת היין היקר בפורטפוליו שמור לקברנה סוביניון בכמויות מוגבלות מכרם יחידני. אז מה דגול ביין הגדל?

כשהגעתי לפסגות, הציגו בפניי את האדום כיין הדגל של היקב. ואם תמיד חשבתי שיין הדגל יהיה תמיד היקר ביותר, הרי שבפסגות הוא לא. משבצת היין היקר בפורטפוליו שמור לקברנה סוביניון בכמויות מוגבלות מכרם יחידני. אז מה דגול ביין הדגל? הוא היין הניכר, שרואים, הייצוגי, שמייצג את העשייה בכלל של היקב. והוא אכן נעשה תמיד מהיינות המוצלחים של אותה שנה, ובכוונת מכוון הוא נבנה להיות היין הטוב ביותר שהיקב יודע להוציא. וכל עוד יין הדגל היה הבלנד היחיד ביקב, החיים היו מובנים ונוחים (יחסית).

בהרבה מקומות בעולם, מרכיבי הבלנד היו מסורתיים עד כדי ייצוג האיזוריות עצמה. כמו בורדו, טוסקנה (קיאנטי), שאטונף דו פאפ, ריוחה ועוד. אך באיזורי יין חדשים, ובהעדר מסורת ותחיקה של זנים, בלנד מוגבל ביכולתו לייצג מובהקות אזורית. אז מהו בלנד באיזורי היין החדשים? נמצא אותו בעיקר בשני מקומות – בראש הסולם (בתור היין הטוב ביותר של היקב) ובתחתית הסולם (בתוך המקום אליו נשלחים היינות הפחות מוצלחים כמו גם השאריות מהיינות האחרים). שוב, החיים מובנים ונוחים (יחסית).

אך באמת החיים לא תמיד נוחים. כי יינות בלנד, מעבר למורכבות הייננית שבהכנתם, יהוו תמיד גם אתגר קונספטואלי.שהרי כל הסיבה לבניית בלנד נעוצה בעובדה שהשלם גדול מסך חלקיו. היין מאוזן יותר, מעניין יותר, מורכב יותר ובסך הכל מוצלח יותר. ואם כל כך טוב, מדוע שנשאיר את הבלנדים רק בראש ובתחתית הסולם? למה לא עוד ועוד? אלא שאז נפגוש בעיית זהות ובעיית תקשורת. כי כבר לא תהיה לנו זהות זנית, ולא מיצוב בראש ובתחתית. ומה שיהיה לנו זה היין נטו. וזה כמובן טוב לכשעצמו, באמצעות איזו כותרת נתקשר את זהות היין? הוא לא הכי יוקרתי, ולא הכי זול, הוא לא מאיזור מאופיין בבלנדים שלו, וגם ללא זהות זנית. אז איך נסביר ללקוח מהו היין? כאמור, לא הכל מובן ונוח בחיים.

בגלל היין נטו, רציתי להרחיב את היצע הבלנדים. אך בגלל הצורך לתקשר את היין, חשבתי לנכון להצמד לשפת יין מוכרת. או לפחות מוכרת יחסית. והדרך לעשות זאת היא הצמדות לקבוצות ענבים שמסורתית יוצרים בלנדים מוכרים. ולכן הוצאתי את השיראז והפטיט סירה מה"אדום" והוא הפך לבלנד בורדולזי. והסירה עם הפטיט סירה קיבלו חיים וכיוון משל עצמם. זנים אלה מקורם בדרום צרפת וגם שם לרוב הם משמשים כמרכיבים בבלנד. אצלינו, הסירה נותן את הפילפל, הפרי השחור והקטיפתיות, הפטיט סירה את הקשיחות והפרי האדום. שני אלה לבדם יוצרים יין רציני וכבד. וזה כמובן טוב ויפה, אך השמחה, מהיכן תבוא? אז צירפתי לחבורה את המורברדרה, יין אם אופי ואישיות, משהו אחר לגמרי, שצבע את הכל בסגול, בשובבות ובשמחת חיים. ואם הבלנדים הבורדולזיים נוטים קצת להרהורים פילוסופיים על החיים ומשמעותם, הרי שה-PEAK שלנו, בדומה לאופי של הרבה בלנדים מדרום צרפת, מבטאים שמש, שפע, שמחה, וההנאות הפשוטות של החיים.

יעקב אוריה, יינן יקב פסגות
ינואר 2017

גלילה לראש העמוד
דלג לתוכן